ללמוד לצייר קריקטורה: איך בוחרים מה להדגיש בפנים?

אפשר להגדיל אף ועדיין לא לקבל קריקטורה שמזכירה את האדם. הבחירה במה להגזים תלויה במה שמייחד את הפנים וביחסים בין החלקים שלהן: צורת הראש, קו השיער, החיוך והמקום שכל אחד מהם תופס.

מולי אסידו מתאר את האמנות כדרך ללמוד לראות. זאת נקודת פתיחה מועילה גם ללימוד קריקטורה: להתעכב על מה שרואים, לבחור משהו לבדוק ואז להבין מה הבחירה עשתה לציור. נתחיל במה שמייחד את הפנים, ונמשיך לדרך פשוטה להשוות בין בחירות על הדף.

למה הדגשה של תכונה יכולה לעזור לזהות פנים?

בניסויים שפרסמו רוברט מאורו ומייקל קובובי נמצא יתרון בזיהוי קריקטורות שהדגישו תכונות מובחנות של הפנים. ההסבר שהם בחנו קשור לאופן שבו מאפיינים כאלה מיוצגים בזיכרון. הניסויים עסקו בזיהוי גירויי פנים בתנאים מבוקרים; הם אינם הוכחה שכל הגזמה משפרת כל ציור, או שהתרגיל בהמשך נבדק בניסוי. 1

למי שמציירים, אפשר לקחת מכאן שאלה מעשית: מה בתווי הפנים האלה כדאי לשמר ולהדגיש? אף, משקפיים או תסרוקת יכולים לתפוס את העין, אבל כדאי לבדוק גם את הקשר שלהם לצורה הכללית. המטרה היא למצוא בחירה שאפשר להסביר ולהשוות.

איך בוחרים מה לבדוק על הדף?

התחילו מתמונה ברורה שאתם רשאים להשתמש בה. לפני הציור, כתבו הבחנה אחת: למשל, ״השיער מרחיב את החלק העליון של הראש״ או ״החיוך צר ביחס ללחיים״. ההבחנה יכולה להיות קטנה. היא נותנת לכם רעיון מוגדר לבדיקה.

בגישה של מולי ללימוד חוזר העיקרון של פירוק בעיה לחלקים שאפשר לתרגל. במקום לנסות לפתור בבת אחת גם דמיון, הבעה, צבע וקו, בחרו החלטה אחת. זה מאפשר להבין מה שינה את התוצאה, גם כשהסקיצה עדיין לא נראית כמו שרציתם.

תרגיל להשוואה: אותה תמונה, שלוש סקיצות

זהו תרגיל מעשי מוצע לבדיקה עצמית. השתמשו באותה תמונה ובאותה זווית, והשאירו את הציור פשוט כדי שאפשר יהיה להשוות בין ההחלטות.

1. ציירו סקיצה ראשונה של צורת הראש ומיקום התווים, כנקודת התחלה.
2. בסקיצה הבאה הדגישו מעט את המאפיין שבחרתם. נסו לשמור על שאר היחסים קרובים לגרסה הראשונה.
3. בגרסה השלישית בדקו הדגשה אחרת של אותו מאפיין: חזקה או עדינה יותר.

הניחו את הסקיצות זו לצד זו ושאלו באיזו מהן הדמיון נשמר. אם גרסה התרחקה מהאדם, נסו להצביע על ההחלטה שגרמה לכך. אפשר לחזור לסקיצה קודמת ולשנות רק אותה. ההשוואה חשובה כאן יותר מהניסיון לסיים ציור מרשים.

מה עושים עם עשר דקות ביום?

מולי מציע לפנות עשר דקות עם הקפה בבוקר, או עשר דקות בערב עם אוזניות. אפשר להשתמש בזמן הזה להתבוננות אחת ולסקיצה אחת. ביום הבא אפשר לחזור אליה ולהשוות, בלי להתחיל בכל פעם משימה גדולה חדשה.

יש בסיס מחקרי לחשיבות של חזרה בהקשר קבוע: במחקר של פיליפה ללי ועמיתיה, משתתפים חזרו על התנהגות יומיומית באותו הקשר, והאוטומטיות התפתחה בהדרגה ובקצב שונה בין אנשים. נבדקו פעולות של אכילה, שתייה ופעילות גופנית, ולא לימוד ציור. ההצעה לעשר דקות היא של מולי; המחקר מוסיף הקשר לשגרה קבועה, בלי לקבוע כמה זמן צריך לצייר. 2

איך יודעים שהתרגול מתקדם?

חפשו החלטה שנעשית ברורה יותר: קל לכם יותר לבחור מאפיין, להסביר למה הגזמתם אותו או להבין מדוע גרסה מסוימת התרחקה מהאדם. שמרו ליד הסקיצות הערות קצרות. כך יש לכם משהו לחזור אליו מעבר לתחושה שיצא יפה או לא יפה.

מולי כותב שהמטרה של מורה היא לפתח עצמאות. בהקשר הזה, תרגול מועיל משאיר אתכם עם שאלה שאתם יודעים לבדוק בעצמכם. אם החזרה לציור מגיעה אחרי הפסקה ארוכה, יש ביומן גם כתבה על חזרה לציור אחרי שנים.