איזה כסף ציבורי באמת מגיע לאמנים בישראל

מישהו אומר לך שיש פרסים ומענקים לאמנים. אתה הולך לחפש, ומוצא קולות קוראים שמכותבים למוסדות, לתיאטרונים, לפסטיבלים ולגלריות, ושום דבר שנראה כאילו הוא מיועד לאדם אחד עם סטודיו. אחרי שעה כזאת רוב האנשים מגיעים לאחת משתי מסקנות: או שזה לא קיים באמת, או שזה קיים ולא בשבילם. יש תשובה מדויקת יותר, והיא מתועדת מתחילתה ועד סופה בשנה החולפת.

התשובה הקצרה נאמרה בינואר 2026 בידי איגוד האמנים הפלסטיים עצמו, בתוך מחאה על ביטול: פרסי היצירה שבוטלו היו התמיכה הציבורית הישירה היחידה שמגיעה לאמנים עצמם, ולא למוסדות או לגלריות [1]. זו המסגרת שכדאי להחזיק לפני כל מספר. רוב הכסף הציבורי בתרבות מגיע לגופים. הערוץ שהגיע ליחידים היה אחד.

מה בוטל, ובאיזה היקף

התוכנית "גם כן תרבות" בכאן תרבות חשפה שמשרד התרבות מחק עשרות פרסי יצירה עבור שנת 2025, בכל תחומי התרבות: ספרות, מחול, מוזיקה, עיצוב ואמנות פלסטית. באמנות פלסטית בוטלו פרסים שב־2024 עמדו על כ־800 אלף שקלים וחולקו לעשרות אומנים. בתחום המוזיקה הקונצרטנטית נמחק תקציב של 120 אלף שקלים, ובמחול בוטלו פרסים בשווי 230 אלף שקלים. בספרות בוטלו פרסים לסופרים צעירים, למתרגמים, לעורכים ופרסי יצירה בשפה הערבית, וכן פרס דבורה עומר לספרות ילדים [1].

כלכליסט פרסמה את התמונה הכוללת, בכותרת תאריך משל עצמה, 14 בינואר 2026. אלעד ירון, יו"ר איגוד האוצרים והאוצרות, אמר שם שמדובר בסכום כולל של כחמישה מיליון שקל בשנה, ושבתחום האמנות הפלסטית מדובר על כ־700 עד 800 אלף שקל. לדבריו זהו אחד התחומים החלשים במשרד התרבות כבר שנים, וזו הדרך היחידה שבה המשרד תומך ישירות באמנים [2].

כאן יש פרט שכדאי לשים לב אליו, מפני שהוא מלמד על המנגנון יותר מכל סכום. באותו יום עצמו יצאו מן המשרד שתי סיבות שונות. התגובה הראשונה של משרד התרבות היתה תקציבית: "בשל קיצוץ בתקציבי המשרד בשנת 2025, חלק מהפרסים לא חולקו. תקציבי הפרסים לשנת 2026 טרם נקבעו." כמה שעות אחר כך, כשהחשיפה כבר הידהדה בכותרות, פרסם השר מיקי זוהר תגובה אחרת לגמרי: במשך שנים חולקו פרסים מכספי המיסים של כל אזרחי ישראל "תוך התעלמות ברורה מאמנים בעלי דעות שרוב העם מחזיק בהם", ולאור כך הורה לעצור את המימון עד להקמת ועדה מקצועית שתחלק את הפרסים לאמנים "מכלל חלקי הציבור" [1].

האמנית מרים כבסה, כלת פרס משרד התרבות למפעל חיים, התייחסה לביטול באותה חשיפה ואמרה שלבטל את הפרסים האלו זה כמו להגיד שאין תרבות, ושההכרה הממשלתית חיונית לא פחות מן השווי הכלכלי של הפרס [1]. זו עמדתה, והיא מובאת כאן כעמדה. היא גם מצביעה על משהו מעשי: פרס ציבורי הוא שני דברים בבת אחת, סכום ושורה בקורות חיים, ושתיהן נעלמו יחד.

מה קרה אחר כך

יותר מ־500 סופרים, משוררים ואמנים בכירים, ובהם אשכול נבו, חיים באר, דנה אולמרט ויניב איצקוביץ', פנו ליועץ המשפטי של משרד התרבות, דני חורין, בדרישה לבחון את חוקיות ההחלטה, בטענה שהשר פועל ממניעים פוליטיים ודווקא בזמן מלחמה. תגובת המשרד היתה משפט אחד, והוא המשפט השימושי ביותר בכל הסיפור הזה למי שמתכנן קדימה: "הפרסים אינם בחקיקה, ההחלטה נתונה לשר" [3].

בהמשך פורסמה גם עמדת היועץ המשפטי של המשרד עצמו: החלטה המבוססת על דעותיהם הפוליטיות של הזוכים בפרסים אינה יכולה לעמוד מבחינה משפטית, שכן עמדותיהם או זהותם הפוליטית של מועמדים אינן רלוונטיות כלל ואינן יכולות להוות שיקול בבחירת זוכים [4]. באותו פרסום אמר ד"ר חיים פרלוק, יו"ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, שתפקידה לייעץ לשר, שפרסי היצירה יחזרו בשנת 2026 ושתקנון הפרסים יפורסם בקרוב. מלשכת השר נמסר באותו זמן שהדברים נמצאים בדיונים ושלא התקבלה החלטה בנושא [4]. שתי אמירות על הרקורד, שלא התיישבו זו עם זו.

ומה שקרה ביוני

כחצי שנה אחרי הביטול, ב־22 ביוני 2026, דיווח N12 שחלוקת פרסי היצירה תחודש במתכונת מורחבת לשנת 2026. כל הפרסים המסורתיים שקוצצו חוזרים: פרס לוי אשכול לסופרים ומשוררים, פרס אריק איינשטיין לאומנים ותיקים, פרס מפעל חיים ע"ש פרנק פלג לסולן או מנצח, פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, פרסים לסופרים ומשוררים בראשית דרכם, פרסים במוזיקה קלאסית ופרס בתחום הג'אז [5].

בתחום האמנות הפלסטית נוספים שני פרסים חדשים: פרס לעידוד היצירה, ולצידו פרס אומן צעיר ליוצר שהתחנך בכפר נוער או בפנימייה [5]. לקורא שהשאלה הזאת נוגעת לו ישירות, זה הפרט המעשי בכל הכתבה.

הרפורמה מוסיפה גם קטגוריות חדשות בתחומים אחרים: פרס ספרות ליצירה העוסקת במורשת ובזהות יהדות המזרח, פרסים חדשים להרכבי מוזיקה מן המזרח ולמלחינים בתחום, פרס מפעל חיים לאומן מן הפריפריה, פרס בזמר העברי ליצירה המחוברת למסורת וללוח השנה העברי, פרס מחול לעולה חדש הפועל בתחום עד עשר שנים, ופרס מועצה בינתחומי למפעל חיים ליוצר עם יותר מ־30 שנות עשייה. מספר הפרסים בקולנוע גדל משישה לעשרה [5]. הקטגוריות האלה הן ההצהרה של השר מינואר בצורתה הקונקרטית, והדבר נאמר כאן כתיאור של מה שהמשרד עצמו פרסם, ולא כפסק דין על מדיניות.

גורמים במשרד התרבות הבהירו שהתווסף תקציב ושהפרסים החדשים יחולקו בנוסף לקיימים ולא במקומם. הם גם ציינו שמנגנון החלוקה ושיטת השיפוט עוד ייבחנו, שזהו תהליך ארוך שייעשה בשלבים, ושבתחום הספרות ועד הנאמנים ימשיך לבחור את השופטים [5]. כלומר הערוץ חזר, והשאלה מי בוחר בתוכו עדיין פתוחה.

הדלת שלא נגעה בה כל האפיזודה הזאת

במקביל לכל זה עמדה דלת אחת שלא הושפעה מן הסיפור כלל, מפני שאין בה כסף ציבורי. קרן פלומס לאמנות ממומנת ממקורות פרטיים, ובלשון דף האודות שלה עצמו, בלי סיוע או מגבלות מטעם הממשלה מלבד דיני העמותות. הקרן מאפשרת פנייה חוזרת של אמנים על פני חיי העשייה שלהם, ומעניקה מענקים פתוחים בלי דרישת דיווח על אופן השימוש בהם [6]. בשנת 2025 היא העניקה 40 מענקי אמנים בסכום כולל של 1,400,000 שקל [7].

בצד המענקים פלומס מנהלת פרויקט מדיניות עם איגוד האמנים הפלסטיים בישראל, שבמרכזו קידום חוק "אחוז לאמנות", הקצאת אחוז אחד מעלות הבנייה של פרויקטים בעלי מרחב ציבורי משמעותי להצבת עבודות אמנות. הצעת חוק בנושא נוסחה עם עו"ד הדס פרבר־אלמוגי ומיועדת לקידום בכנסת במהלך 2026 [7]. אותו דף מדווח גם על תוצאה אחת שהושגה כבר: תוספת תקציב של שני מיליון שקל לגלריות ציבוריות, שהושגה במקור ב־2024 כתוספת חד־פעמית, הוטמעה בתקציב הבסיס של משרד התרבות והפכה להקצאה קבועה [7].

ומה שעוד אינו קיים נאמר כאן בדיוק כפי שהדף עצמו אומר אותו. דף המדיניות של הקרן מתאר תחום שסובל שנים מחקיקה מיושנת שמבוססת על הגדרות שאינן רלוונטיות עוד, ומפרט אג'נדה שהקרן תסייע לקיים עליה דיון מעמיק יחד עם איגוד האמנים: חובת מוסדות ציבוריים לשלם שכר אמן, הפחתת ארנונה על חללי סטודיו, הקצאת משאבים, מיסוי אמנים ומדיניות אמנות במרחב הציבורי [8]. אלה דברים שנאבקים עליהם כרגע, ולא דברים שהוסדרו.

ומי שצריך עזרה עם הנייר ולא עם הכסף

בר קיימא בירושלים היא התשובה לשאלה אחרת, שבדרך כלל חוסמת אנשים לפני שהם מגיעים לשאלת הכסף. לפי דף האודות שלה, היא פועלת לצמצום הפגיעה של הבירוקרטיה בתרבות ובאמנות, ומעניקה תמיכה מנהלית, הפקתית, משפטית, ארגונית ושיווקית. למעלה משישים יוזמות פועלות איתה. השירות שנקרא "הלשכה, סטודיו לאמנות ובירוקרטיה" מתאר מענה לצרכים הבירוקרטיים של אמן או יזם תרבות, ובהם בניית תוכניות עבודה, הגשות ודיווחים, מסד תבניות ארגוניות וייעוץ מקצועי בענייני משפט, הנהלת חשבונות וביטוח [9]. זה לא מקור כספי. זה הגוף שעוזר למלא את מה שמקור כספי דורש.

הבעיה הקשה, בלי לעגל אותה

שלושה דברים נשארים פתוחים, וכדאי לומר את שלושתם במפורש.

הראשון הוא מבני. הערוץ היחיד שמגיע ליחידים הוא ערוץ של פרסים, והוא נשען על שיקול דעתו של שר, לפי תשובת המשרד עצמו [3]. פרס אינו הכנסה. הוא סכום והכרה, פעם אחת, בהחלטת ועדה שהרכבה עצמו עוד ייבחן [5]. מי שבונה עשור על מנגנון כזה בונה על שיקול דעת של מישהו אחר. הדבר שישנה את זה הוא חקיקה, ולכן הצעת חוק "אחוז לאמנות" חשובה לחיים של אמן יותר מכל מחזור פרסים בודד, ולכן גם חשוב לומר שהיא הצעת חוק ולא חוק [7].

השני הוא פער בכיסוי. שום דבר בכל התיעוד הזה אינו עוסק בקריקטורה או באמני אירועים. כל המקורות כאן עוסקים באמנות פלסטית במובן הגלריה והסטודיו, בספרות, במחול, במוזיקה ובקולנוע. בהכנת המאמר הזה נבדק הפער שלוש פעמים משלושה כיוונים שונים, ולא נמצאה אף דרך מימון ציבורי המכותבת לאמן חזותי שעובד באירועים. זה נאמר כחסר, ולא כתשובה לכאן או לכאן.

השלישי הוא דבר שלא הצלחנו לקרוא. מסלול מענקי המשך העסק לעצמאים בזמן מלחמה הוא כנראה הדבר הרלוונטי ביותר למי שההזמנות שלו נעצרו, ועליו יש כאן אפס מקורות. שש פניות לדפים ממשלתיים, לדף זכויות ולדיווחים עליהם נעשו על פני שלושה שבועות, ואף דף לא נקרא בשלמותו. לכן שום תנאי זכאות אינו נטען כאן. מי שהמחזור שלו ירד צריך לשאול רואה חשבון, לא מאמר. על השנה עצמה, ועל איך מבדילים בין שוק שנפל לבין היד, יש מאמר קודם.

מה שאפשר לעשות עם זה בפועל

לפי הדיווח מיוני, קולות קוראים לפרסים החדשים צפויים להתפרסם בקרוב מטעם המשרד [5]. המשמעות המעשית פשוטה ולא נוחה: גוף העבודות קיים לפני שהקול הקורא קיים. אף אמן לא נשאל בין ינואר ליוני אם הערוץ הזה יהיה פתוח, וכשהוא נפתח הוא מבקש עבודה שנעשתה כבר. אותו דבר נכון בצד הפרטי. פלומס מעניקה את המענקים שלה כהוקרה על העבודה ומאפשרת פנייה חוזרת על פני קריירה [6], וגם שם מה שנשאל עליו הוא מה שנעשה.

אז התשובה הכנה לשאלה "יש כסף ציבורי" היא: יש מעט, ליחידים, דרך ערוץ אחד, בשיקול דעת של ועדה, והוא נעלם וחזר בתוך חצי שנה בלי שלאמנים היתה בכך מילה. מה שלא תלוי בזה הוא העבודה עצמה, והיא גם הדבר היחיד שכל אחת מן הדרכים שנמנו כאן מבקשת לראות.

מקורות

[1] חשיפת "גם כן תרבות": משרד התרבות ביטל עשרות פרסי יצירה, כאן תרבות. הסכומים לפי תחום, התגובה התקציבית הראשונה של המשרד, אמירת איגוד האמנים הפלסטיים על התמיכה הישירה היחידה, דברי מרים כבסה, והתגובה המלאה של השר.

[2] מאיה נחום שחל, "על סף מכת מוות לתרבות": משרד התרבות ביטל עשרות פרסי יצירה, כלכליסט, 14 בינואר 2026. הסכום הכולל של כחמישה מיליון שקל בשנה ודברי אלעד ירון על תחום האמנות הפלסטית.

[3] מאות אנשי רוח נגד החלטת השר זוהר לביטול פרסי היצירה, כאן תרבות. הפנייה של יותר מ־500 יוצרים ליועץ המשפטי דני חורין, החותמים הנזכרים, ותגובת המשרד שהפרסים אינם בחקיקה.

[4] פרסום ראשון: יחזרו פרסי משרד התרבות לשנת 2026, כאן תרבות. דברי ד"ר חיים פרלוק, תגובת לשכת השר, ועמדת היועץ המשפטי של המשרד.

[5] עמית אטיאס, משרד התרבות מחזיר את פרסי היצירה ומוסיף קטגוריות חדשות, N12, 22 ביוני 2026. רשימת הפרסים המסורתיים שחוזרים, הקטגוריות החדשות ובהן שני הפרסים באמנות פלסטית, גידול הפרסים בקולנוע, ודברי גורמים במשרד על התקציב ועל מנגנון השיפוט.

[6] About us, Plumas Art Foundation. המימון הפרטי בלי סיוע ממשלתי, הפנייה החוזרת, והמענקים הפתוחים בלי דרישת דיווח.

[7] Activity report 2025, Plumas Art Foundation. ארבעים המענקים ו־1,400,000 השקלים ב־2025, חוק "אחוז לאמנות" והצעת החוק לקראת הכנסת ב־2026, ותוספת שני מיליון השקלים לגלריות ציבוריות שהוטמעה בתקציב הבסיס.

[8] Artists rights and Policy, Plumas Art Foundation. החקיקה המיושנת והאג'נדה שעליה נאבקים, ובכללה חובת מוסדות ציבוריים לשלם שכר אמן.

[9] About, Bar-Kayma for Culture, Art, Music and Peace. התמיכה המנהלית, המשפטית והארגונית, שישים היוזמות, ותיאור "הלשכה, סטודיו לאמנות ובירוקרטיה".